כל שיריי הם שירי פרידה - נתן זך

באחד מהראיונות האחרונים שלו אמר זך "כל שיריי הם שירי פרידה".

הרבה אמר וכתב נתן זך, ולא פחות נכתב ונאמר עליו. לאורך כל חייו וכעת משנפטר. דווקא המשפט הזה שאמר ממרומי שנותיו תפס אותי.

האם התכוון שכל שיריו הם שירי פרידה ממקומות ואנשים? או שאולי הוא מתייחס אליהם כאילו כל אחד מהם יהיה השיר האחרון שיכתוב?

עולה כאן שאלה - האם כתיבה מתוך הבנה שאולי השיר הזה שנכתב הרגע הוא האחרון, רק מחדד ועושה את השיר למדויק יותר? אני רואה בכל יצירה שהסתיימה העבודה עליה, שהיא שלמה ויחידה. יש לראות אותה בפני עצמה, ולא אחת מסדרת יצירות אחרות. הנוכחות של נפש היוצר בתוך היצירה שלו היא מוחלטת והם הופכים אחד בזמן היצירה. אבל - מרגע שיצאה החוצה ופורסמה - היא יישות בפני עצמה. זאת הסיבה שאני לא מסכימה עם השאלה הנצחית של מורי הספרות - "מה היתה כוונת המשורר?". אין בשאלה הזו שום צורך ושום טעם. השיר נשלח לעולם והוא משתנה ותופס צורה חדשה בכל פעם שעיניים חדשות רואות וקוראות אותו. הוא הופך להיות חלק מנשמתו של כל מי שחפץ בכך.

כמה יפה זה לדעת שיש השפעה במילים שאדם כותב. זכה נתן זך על כך שחיכו למוצא פיו, שהלחינו את שיריו וכמה כבד משקל העניין הזה. הרי חיפשו משמעות בכל מילה שכתב המשורר המפורסם. מלאכת הכתיבה נעשית מתוך הבנה וידיעה שרבים יקראו ויתייחסו לכל מילה ואות.

בחרתי להעלות כאן שני שירים לזכרו של המשורר: "תן לי מה שיש לעץ" שיר תפילה שכתב, ואת השיר המוכר והמולחן "עץ השדה". בשניהם יש את התייחסותו לטבע והשוואתו של האדם לעץ. התבוננותו וקנאתו בטבע הם אלמותיים ואינם תלויי תקופה. השפעתם רבה ומורגשת בהם, בעיניי, תחושתו של זך שכל שיר הוא שיר פרידה.

יהי זכרו ברוך.

תן לי מה שיש לעץ / נתן זך

תֵּן לִי מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ וּמַה שֶּׁהוּא לֹא יְאַבֵּד

וְתֵן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לְאַבֵּד מַה שֶּׁיֵּשׁ לָעֵץ.

אֶת הַשִּׂרְטוּטִים הַדַּקִּים שֶׁהָרוּחַ מְשַׂרְטֶטֶת בְּחֶשְׁכַת לֵיל הַקַּיִץ

וְאֶת הַחֲשֵׁכָה שֶׁאֵין בָּהּ לֹא שִׂרְטוּט וְלֹא דְּמוּת.

תֵּן לִי אֶת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁהָיוּ לִי וְאֵין לִי

עֹז לַחְשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁהָיוּ לִי. תֵּן לִי

אֶת הָעַיִן הַחֲזָקָה מִמַּרְאִיתָהּ וְאֶת הַיָּד

הַנֻּקְשָׁה מִמַּה שֶּׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת. תֵּן לִי לָרֶשֶׁת

אוֹתְךָ מִבְּלִי לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינֶנּוּ עָבַר

בִּשְׁעַת קַבָּלָתוֹ. תֵּן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לָגֶשֶׁת,

בְּלִי חַת, דַּוְקָא אֶל הַדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לִי

לָרֶשֶׁת. תֵּן לִי לָגֶשֶׁת.

כי האדם עץ השדה / נתן זך

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ

כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדָּע

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה

כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׂרָף בָּאֵשׁ

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָעֵץ הוּא צָמֵא לְמַיִם

כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׁאָר צָמֵא

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

אָהַבְתִּי וְגַם שָׂנֵאתִי

טָעַמְתִּי מִזֶּה וּמִזֶּה

קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר

וּמַר לִי מַר לִי בַּפֶּה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה