חגיגות יום ההולדת שלי - מה למדתי השנה

ביום חמישי האחרון חגגתי יום הולדת 44.

הנה המתנות שקיבלתי השנה ועליהן אני רוצה להגיד תודה, וכשאני כותבת מתנות אני מתכוונת גם לתובנות שהענקתי ודייקתי לעצמי. השנה המוזרה והאינטנסיבית הזו היתה כמו רכבת הרים מרגשת ומפחידה. אבל אני למודת ניסיון ויודעת שרק משם גדלים ומקבלים עוד מתנות חדשות ומדויקות:

• בקשת עזרה - הנטייה הטבעית של הרבה אנשים היא להסתגר בשעת משבר ולהתבייש. למדתי משלל הקרבות בהם השתתפתי שצריך לדבר עם אנשים. תחשבו מי נמצא סביבכם: משפחה, חברים חדשים וישנים ואז לבקש עזרה. ממש להגיד מה אנחנו צריכים ולבקש מהאנשים המתאימים ביותר לכל נושא שנראה לכם שיכולים לעזור. דרך החברה הטובה שלי אתי אשכנזי הגעתי לאימון בשיטת סאטיה אצל אינה אברמוביץ'. דרך רועי מור הגעתי לחבורה של אנשים שהיו איתי בשעות מאוד מאתגרות 24/7 . איה, חברה אהובה שנים - אוזן קשבת ותמיד בצד שלי, ודרך אדיר מזרחי, חבר ומאמן הריצה שלי, הכרתי קבוצה איכותית של אנשים שמה שמחבר בינינו זה הרצון לעשות ספורט ולהיות בריאים ומחויכים. מאיר, בן דודתי פגש אותי קבוע להרצאות מעצימות . מיה, גיסתי - שנים על שנים מרימה את הטלפון, מקשיבה ונותנת לי עצות סמכותיות ושוות זהב.

• לבדוק מה אנחנו מספרים לעצמנו - עם איזה נרטיב אנחנו בוחרים לישון בלילה ולקום בבוקר. חייבים להניח למה שעבר ולנוע קדימה. אני נוסטלגית במהותי. הבית בו גדלתי טיפח געגועים עזים לעבר. העיסוק בטוב שהיה הוא תחביב מר מתוק שאוהבים אצלנו להתרגש ולבכות ממנו לרוב. יחד עם זאת - אסור להיתקע במקום או להיאחז במה שכבר לא יחזור. ויש לי סוד לגלות לכל מי שעוד לא הבין: שום דבר לא חוזר. השנה עשיתי קאמבק עם אקס ותיק. זאת היתה זכות גדולה לסגור מעגל כואב שלא נגעתי בו שמונה שנים. היה מאוד עוצמתי להיזכר שלכל צד יש את הצד השני שלעיתים הסיפור שלו שונה מאוד ממה שהתרגלנו לספר לעצמנו. אני הוא בחרנו בנרטיב של סגירה וסליחה וחברות טובה ובוגרת.

• לטפח חברים טובים ואמיתיים - זאת לא חוכמה להישאר נאמנים למה שכבר לא רלוונטי. הרבה פעמים אנחנו נאמנים לפז"מ שיש לנו עם חבר כזה או אחר. אני שומעת אנשים מספרים "אה, החבר הזה, אנחנו בקשר מהצבא… בקשר כבר שנים על שנים". מה שיותר חשוב הוא לבדוק ולהבין האם החברות הזו טובה לנו, מפרה אותנו וגורמת לנו להרגיש כל פעם מחדש ברי מזל. לפעמים עדיף להיפרד באהבה ולפנות מקום לאנשים יותר נכונים ומדויקים.

• ללמוד לטפח את הגוף והמחשבה מבפנים, לפחות כמו שמבחוץ. אוכל בריא וספורט, והמון מחשבות מכילות וחומלות לעצמנו. אודיה קורן אמרה פעם בתוכנית הרדיו שלה עם נתן דטנר שהגוף שלנו מבפנים יודע מה הגיל האמיתי שלו, וזה לא משנה כמה ניתוחים אסתטים נעשה - למתוח, להרים, להזין בקרמים ובכל מיני שיטות מתקדמות.

• לא להתייאש, אף פעם - במשך חודשים רבים אחרי שחזרנו לבית הוריי - יאיר ועדי כעסו ובעטו והטיחו בי את כל מה שלא רציתי לשמוע מהילדים. רבנו, השלמנו ותמיד אמרתי להם, גם בשיא הכעס והעצב, שאני אוהבת אותם. בחודשים האחרונים מערכת היחסים שלנו קרובה וטובה מתמיד. בליל יום ההולדת, בחצות, נתנו לי מתנה והר של סוכריות גומי, בדיוק כמו שאני אוהבת.

• רגשות אשם הם האויבים הכי גדולים שלנו.לדעת שתמיד עשיתי עבורם את הטוב ביותר בכל רגע נתון. ולמרות הטעויות ולקיחת הפניות הפחות טובות בדרך - לדייק, לתקן וללמוד כדי להמשיך הלאה יותר טובה לי ולאחרים.

• במערכת יחסים - לדבר על הכל ולתאם ציפיות. להקשיב לפרטנר ולכבד את מה שהוא אומר. לא לחשוב שהוא לא מתכוון או אולי חושב אחרת. מה שנאמר לכם זאת האמת, איתה צריך לבחור אם להישאר או להמשיך הלאה. לא להשתמש בשיטת ה"יהיה בסדר". התחלתי בנחיתה קשוחה בחזרה אצל ההורים בקיץ הקודם. מערכת יחסים ארוכת שנים שהסתיימה אחרי שנה של מגורים משותפים. שישה ילדים היו מעורבים בזה, והכל קרס.

יודעים מה אופטימי כאן?

שמונה חודשים אחר כך חזרנו. אחרי שעשינו עבודה עצמית ושיחות על שיחות - בשיא הקורונה - התארסנו. בשנה הבאה, בגיל 45 שלי וגיל 50 שלו - אחרי 9 שנות היכרות - נתחתן. זה לגמרי לא חשוב לנו אם החתונה תהיה קטנה או גדולה - הדבר הוחלט. אנחנו נרים את כל המפעל הזה מחדש מבוגרים ומנוסים יותר מתוך הבנה שהמקום שלנו הוא יחד.

• לנסות להסתכל על דברים מבחוץ, בלי שיפוטיות ובלי להתרגש יותר מדי. לפעמים, כשהילדים, החברים, ההורים שלנו סובלים, גם אנחנו נשאבים פנימה. יש לנו נטייה לסבול איתם ואז נוצר מצב בו אנחנו לא יכולים לעזור להם. החוכמה הגדולה היא לעצור את העירבוב הזה ולשמש להם משענת. איך עושים את זה? כמו שאינה אומרת: ממשאבים את עצמנו. אוספים רשימת דברים קטנים שעושים לנו טוב ומשתמשים בהם כשצריך: מדיטציה, כמה תרגילי מתיחות, נשימות ליד הים, מקשיבים לשיר שמרים אותנו למעלה, שותים קפה קר. בקיצור - כל דבר שעושה לנו טוב. אחר כך עם האנרגיה הזאת ממשיכים הלאה.

רשימת המשאבים שלי כוללת: גיחות לים, הליכה בטבע, מוסיקה, שיחות עם חברים ובני משפחה, ספורט, מציאת סדרות ממכרות, צפייה בסרטים דביקים רומנטים, שירים ישראלים ישנים תרגילי נשימה ומדיטציה וכמובן שכתיבה.

• לראות בהכל הזדמנות - גם בקורונה, גם בחל"ת. בסגירות הכפויה הייתי קרובה יותר לאהובים שלי, להורים המדהימים שקיבלתי, לילדים ולבנזוג. הוצאתי את הספר שעליו עמלתי שש שנים. בדרך עוד שני ספרים, הרצאה וסדנה ואני עושה קורסים ולומדת בלי הפסקה. מנצלת כל רגע מהחופש הזה שניתן לי.

שהשנה המאתגרת והמוזרה הזו תוליד עוד דברים נפלאים שבוודאי יקרו. הקרקע פוריה אחרי דישון מאסיבי והיפוך האדמה. אותה קרקע עליה נובטים כעת צמחים חדשים. הם ניזונים מכל מה שמרכיב אותי במשך 44 שנים.